רגישות לעקיצת דבורניים
רגישות לעקיצת דבורניים
(דבורים וצרעות)
עקיצת דבורה גורמת לרוב האנשים אי נוחות קלה עם אודם ונפיחות מקומית. יחד עם זאת ישנם מקרים בהם העקיצה של דבורה או צרעה יכולה לגרום לתגובה כללית במספר מערכות בגוף עד כדי סכנת חיים, שמכונה בעולם הרפואה תגובה אנפילקתית.
כ- 1% מהאוכלוסיה רגישים לעקיצות דבורניים וחלק מהם נמצאים בסיכון לתגובה מסכנת חיים מארס החרק.
החרקים הגורמים לתגובות אלרגיות לארס בעקיצה הם:
- דבורת הדבש
- צרעה מזרחית
- דבור
- נמלת האש
בדיקה רפואית
לאחר הטיפול בבית החולים מומלץ להגיע לבדיקה אצל רופא אלרגיה. במהלך הבדיקה יערוך הרופא תשאול מפורט של האירוע להערכת מידת הסיכון בעקיצה הבאה.
יש שלושה סוגי תגובה עיקריים:
- תגובה מקומית גדולה - הנפיחות בעור באזור העקיצה גדלה ומתפשטת. האזור חם, אדום ומגרד. תגובה זו אינה מהווה סיכון משמעותי לתגובה מסכנת חיים בעקיצה הבאה.
- תגובה עורית מפושטת – אודם ופריחה בכל עור הגוף. תגובה זו כבר מהווה סיכון לתגובה קשה בעיקר אצל מבוגרים.
- תגובה אנפילקטית (מסכנת חיים).
הבירור מבוסס על תבחיני עור לארס של דבורניים שונים לאבחון החרק שגרם לתגובה והערכת מידת הרגשיות.
טיפול באלרגיה לעקיצות דבורניים
לאחר איתור החרק שיצר את התגובה האלרגית יקבל החולה ייעוץ כיצד ניתן להימנע מחשיפה לחרק לעקיצות דבורניים ומרשם למזרק אדרנלין להזרקה עצמית (הנפוץ כיום הוא מזרק EpiPen), עם הדרכה כיצד להשתמש בו. השימוש במזרק נועד למקרה חירום, ועל החולה לשאת אותו עימו לאורך כל שעות היממה.
בלמעלה מ- 60% מהמקרים תגובה אלרגית חריפה לעקיצת דבורניים תחזור על עצמה ועלולה להיות חריפה יותר בעקיצה הבאה. מזרק אדרנלין יכול להציל חיים!!!
כאשר נמצאה רגישות לארס בתבחין העור וקיים סיכון לתגובה מסכנת חיים בעקיצה הבאה, יתחיל הרופא בטפול חיסוני (אימונותרפיה). החיסון ניתן על ידי ארס טהור של החרק – למשל דבורה, כאשר מתחילים במנה קטנה ועולים בהדרגה בכמות עד למנה המתקבלת בשתי עקיצות. טפול זה יעיל ב 97% בהגנה מפני תגובה אלרגית קשה בעקיצה חוזרת.
